דיבור עצמי חיובי הוא פרקטיקה נפוצה בעולם ההתפתחות האישית, וככלל, אם הוא גורם לנו לחוש תחושות נעימות - אז אין מניעה להשתמש בו. עם זאת, ישנן דרכים ספציפיות שבהן יש לבצע את הדיבור העצמי, יש מינון ספציפי, ואפילו ניסוח ספציפי שצריך לקחת את הזמן ולבנות ולנסח אותו בצורה מקצועית, בהתאם למטרה ובהתאם לאדם. דיבור עצמי זו מיומנות חשובה וצריך לדעת לדייק בה, כי אם לא עושים זאת כמו שצריך, זה לא רק עלול שלא להועיל, אלא גם עלול להזיק.
איך זה עלול להזיק? כי אדם שמבצע הצהרות עצמיות במשך זמן ארוך ולא רואה תוצאות, מוביל את עצמו לחוסר אמון עצמי ולחוסר אמון בדרכים לשיפור עצמי. הוא עלול להגיע למצב שהוא חושב שעולם ההתפתחות האישית הוא 'בלוף', לאור ניסיונו האישי הכושל, שנובע מכך שהוא לא עשה את זה בצורה מקצועית.
בנוסף, אמירות שלא תואמות את המציאות הנוכחית, דוגמת "אני בריא/עשיר" וכו', מייצרות התנגדות אנרגטית ורגשית שעלולה להוביל לתוצאות בכיוון ההפוך. לכן, הצהרות עצמיות של חשיבה חיובית בסגנון של "אני בעל שפע, אני מצליחן, אני בריא" וכו' - מהסוג שאפשר למצוא ביוטיוב - הן דבר טוב באופן כללי כי הן יכולות לתת קצת הרגשה טובה בתחילה, אבל צריך גם להיזהר איתן. בקליניקה אני מלמד צעד אחר צעד את הניסוחים הספציפיים בהתאם למטרה הספציפית ובהתאמה לאדם, באיזה מינון וגם את הסגנון הוורבלי שבו יש להשתמש כאשר מבצעים דיבור עצמי באופן שלא רק שלא יזיק, אלא גם שיועיל בצורה דרמטית עד כדי יצירת תבנית עצבית חדשה בנוגע לתפיסה העצמית.
אמונה / תבנית תת הכרתית – מהי?
אין מדובר באמונה רוחנית וגם לא סנטימנט חיובי שמחזיק האדם, אלא בהבנה ותפיסה המושרשת ברבדים היסודיים והעמוקים ביותר של קיומנו.
דמיינו אדם שפוי שמבין שהוא בן אדם, ולא חתול או סוס, למשל. המוח שלו מתזמר את כל תפקודי גופו בצורה אנושית מובהקת, כולל התהליכים הקוגניטיביים והרגשיים. גם אם 100 איש היו אומרים לו שהוא תמנון, הוא לא היה מפקפק בזהותו כי האמונה על אודות היותו בן אדם טבועה עמוק בנתיבים הנוירולוגים במוחו.
דמיינו שאתם בעלי אמונה תת-הכרתית ביכולת שלכם להגן על עצמכם. בפעם הבאה שאתה נתקל באיום פיזי, ההתנהגות שלך תהיה כל כך מפחידה שהאדם לא יעז לאיים עליך שוב - גם אם אתה קטן יותר פיזית. הדפוס הנוירולוגי, הופך אותך לאריה באותו רגע.
דמיינו אדם שמאמין ברמה תת הכרתית שהוא אדם בעל בריאות מיטבית. במצב כזה, התפיסה המושרשת עשויה להכריע את קרב המאבק לירידה במשקל מכיוון שהוא תופס את עצמו כאדם חזק ובריא. צפו באנשים רזים שמצליחים לשמור על משקלם למרות צריכת כמויות נכבדות של מזון, ואף מזון לא בריא. התבנית הנוירולוגית שלהם בנוגע לעצמם בתחום זה היא בעלת השפעה מכרעת וגורמת לגופם לפעול אחרת, בצורה מיטבית. הם מגלמים את תכונות של אדם רזה, לא רק בגלל גורמים פיזיולוגיים אלא בעיקר בגלל שהם תופסים את עצמם באופן לא מודע כרזים.
תארו לעצמכם שמישהו ניגש אליכם בזמן שאתם במצב בריאותי טוב ועם רגליים מתפקדות, ויגיד: "אתם לא יכולים ללכת כמו שצריך, אתם ממש גרועים בזה!" סביר להניח שתגובתכם תהיה גיחוך או צחוק. הסיבה לכך היא שאתם מחזיקים באמונה תת-בנוגע ליכולתכם ללכת. זו לא רק תחושה חיובית לגבי עצמכם ויכולתכם ללכת, אלא רשת שלמה של נתיבים נוירולוגיים במוחכם, שמבססת את האמונה הזו. גם אם הייתם אומרים לעצמכם אלף פעמים, "אני לא יכול ללכת", תת המודע שלכם אפילו לא היה מגיב לזה כי המסלולים הנוירולוגיים שנקבעו במוח שלכם גורסים אחרת.
זו הסיבה שבמהלך דיאטה, לומר לעצמך שוב ושוב ש"אני רזה, אני בריא" לא תמיד מועיל. מעבר לכך שזה מוביל, פוטנציאלית, לתסכול – בשל חוסר ההלימה בין הדיבור לבין המציאות, זה אף עלול, לעיתים, להזיק. מדוע?
התשוקה החזקה ביותר של תת ההכרה היא ליצור הלימה בין התבנית הנוירולוגית לבין הביטוי החיצוני שלה במציאות.
כתוצאה מכך, המוח עלול להתנגד לתוכן הדיבור ולפעול בעוצמה כדי לשמור על המשקל הנוכחי שלך או אפילו להעלות אותו. ברמה הפרקטית, הצתת סוג של קונפליקט בין האמונה התת הכרתית שלך - לבין המציאות.