top of page

מהו פחד ובמה הוא שונה מחרדה?

עודכן: 28 בפבר׳




פחד, על גווניו השונים, הוא קודם כל אינדיקטור, גורם מיידע, מגייס, ובסופו של דבר משמֵר ומגן. מטרת העל שלו היא למנוע מוות, כך שלמעשה המוות הא שורש כלל הפחדים האפשריים ותולדותיהם. מכאן שהעיסוק במוות הוא חלק מהפתרון להפרעות פחד. כי כאשר נושא המוות אינו טאבו, זה מסייע בשחרור המוח ובנטרול מחשבות טורדניות למובילות בין היתר להפרעות פחד או מעצימות אותן. ובכל זאת, איננו רוצים למחוק את הפחד המוטמע בנו מן המוות, אלא להשתמש בו בצורה נבונה להשבחת החיים.


מטפלים לא נוהגים להעניק למוות מקום מרכזי בעבודה הטיפולית, ובכלל, החברה המערבית נוטה לברוח מעיסוק במוות. ארווין יאלום, פסיכיאטר ומחשובי הפסיכולוגים בתחום הפסיכותרפיה האקזיסטנציאלית, טוען שטיפול שאין בו התייחסות לנושא המוות, הוא טיפול חלקי וחסר. לדבריו, "תודעת המוות מובילה להבנה שאפשר לחיות רק בהווה – ההווה הוא כאן ועכשיו, ולהתרחשויות בעתיד אין כל ערובה". יאלום מוסיף כי "כשאנחנו מודעים למוות, אנחנו אסירי תודה ומלאי הערכה למיליוני העובדות של קיומנו... ללמוד למות נכון פירושו לימוד לחיות נכון".


יאלום מדגיש אפוא את העובדה שהמודעות למוות מסייעת להבחין בין עיקר לטפל, ומלמדת כיצד לחיות באופן נכון יותר. בבואו לתאר את רעיונותיו, משתמש יאלום בדימוי יפה וכובש-לב:


"הרקע השחור שמספק לנו המוות, מבליט את הצבעים הרכים, העדינים והטהורים של החיים"

ניסיוני לאורך השנים לימד אותי שקביעותיו של יאלום נכונות. יש מקום להתייחס לנושא המוות בשיחה עם אנשים שעוברים תהליכים אישיים עם מאמן או עם מטפל בכל שכבות הגיל, מתבגרים ומבוגרים, אולם התייחסות כזו נדרשת במיוחד עבור אלה המצויים ב


כניסה למחצית השנייה של חייהם, ובוודאי לאלה המצויים בשלבים מאוחרים יותר.


על כן, כשעוסקים בפחד, חשוב לדעת שבשורש - מקור הפחד הוא בפחד מהמוות. עצם הידיעה הזו יש בה כדי לסייע לנו להתבונן בצורה מדויקת יותר על כל פחד ולבחון אותו באופן רציונלי.


לגוף יש מנגנונים משוכללים להזדעק נגד איום חיצוני או פנימי, והוא כל מיני סימנים, שרובם מועברים באמצעות מערכת העצבים האוטונומית, הלא רצונית: שינוי בקצב פעימות הלב ובלחץ הדם, תחושות של לחץ בחזה, פרפרים בבטן, יובש בפה, תחושה של אי שקט גדול, מתח בשרירים, והכל מסתכם במצב של דריכות גבוהה של הגוף. זוהי תגובת חירום, בדיוק כפי שקורה אצל בעלי חיים, המאפשרת להחליט במהירות כיצד לפעול.


לכולנו יש פחדים מולדים וחיוביים כמו פחד מגובה ומרעש חזק, וכן פחדים נרכשים, שלגביהם בוצע תהליך של למידה. זהו הפחד המוּתנֶה. פעם אחת נשך אתכם כלב, ומאז, בכל פעם שתראו כלב, הגוף שלכם יגיב בדריכות מכיוון שהכלב משמש כעת כעוגן לסכנה. יש לסייג ולומר כי איכות יצירת העוגן ועוצמת התסמינים, אינן קבועות בכל מקרה, והן בדרך כלל גדלות על פי עוצמת הרגשות שליוותה את החוויה, ביחס ישיר. תהליך הלמידה הזה הוא מהיר מאד - כל עכבר מעבדה בדרגת אינטליגנציה נמוכה מפתח מהר מאד פחד מותנה.


אם פחדים מולדים ונרכשים אלה לא מנוהלים נכון, הם עלולים להגיע למצב של שאני קורא לו – 'הפרעות פחד', להלן:


חרדה

חרדה היא פחד מוגזם המתאפיין בתגובה קיצונית על אף שאין כל גורם מאיים שמצדיק תגובה כזו.




החרדה בנויה מארבעה מרכיבים עיקריים:


המרכיב הרגשי: מתבטא בעיקר על ידי תחושת הפחד, תחושה שעלינו לברוח, למרות שלפעמים אפילו לא יודעים לאן ואיך, ואז מופיעה גם תחושת חוסר האונים, שמציפה ומגבירה את הפחד עוד יותר.


המרכיב המחשבתי: דאגות, מחשבות שהכול הולך להיות רע ושחור, ושדבר נוראי עומד לקרות. המחשבות מציפות ולא נותנות מנוח, לעיתים במהלך היום, לעיתים בהתקפים ולעיתים לפני השינה.


המרכיב הגופני: הסימנים הגופניים של החרדה הם רבים, והנפוצים שבהם: תחושת מתח קלה או קשה בשרירים, כאבי בטן, ראש וגב, שלשולים, דפיקות לב, לחץ בחזה ובבטן, זרמים בידיים וברגליים, הזעה ורעד.


המרכיב ההתנהגותי: הימנעות מהגורם שמהווה את סיבת החרדה. ההימנעות מרגיעה לזמן קצר, אך בטווח הארוך היא אחת מהבעיות העיקריות מכיוון שהיא עלולה להגביר את החרדה באותו תחום, במקרה שהימנעות מוחלטת מאותו גורם היא בלתי אפשרית. במקרים רבים הימנעות מוחלטת היא כמעט בלתי אפשרית, ולכן אם בכל זאת דוגלים בה, היא עלולה להוביל לשיבוש מוחלט של החיים.


פוביה

חרדה מדבר מה ספציפי כמו חפץ או אירוע, לדוגמה: טיסות, מעליות, נחשים ועוד. הפוביה מלווה בתסמינים גופניים של חרדה בעת מפגש עם הגורם המאיים וגורמת להימנעות מאירועים כאלה בעתיד.


התקפי חרדה

אירועים פתאומיים של דופק מהיר, לחצים בחזה, תחושת מחנק ועוד. האדם בטוח שמשהו רע עומד לקרות, ולעיתים מחפש סיוע רפואי.


הפרעת חרדה

חזרתיות של התקפי חרדה וחשש מבואם.


הפרעת חרדה מוכללת

מתבטאת בדאגנות מוגזמת ולא מידתית בנוגע לנושאים רבים לאורך תקופה ארוכה.

פאניקה: מתאפיינת בהתקפים תכופים של פחד עוצמתי המלווה בסימפטומים גופניים חריפים דמויי התקף לב או אובדן שפיות.


OCD – Obsessive Compulsive Disorder

הפרעה טורדנית כפייתית המתבטאת במחשבות בלתי נשלטות החוזרות לראש ומלוות בטקסים חוזרים שמהווים את המרכיב הכפייתי של ההפרעה. הסובלים מ-OCD חיים במעגל אובססיבי כפייתי שממנו הם מתקשים מאד להתנתק: מחשבה פולשנית קטסטרופלית עולה, כמו "משהו נורא עלול לקרות אם...", ומחשבה זו מעוררת מצוקה המתבטאת בלחץ, בושה, גועל, או פחד במינון מופרז. כדי להיפטר מאותה מחשבה ומאותן תחושות לא נעימות עולה צורך לבצע טקס בדמות התנהגות כפייתית שמרגיעה את התחושות כגון רחצה, שטיפה, בדיקה חוזרת, אמירה מילה מסוימת ועוד. ביצוע הטקס מביא להקלה אך הקלה זו זמנית בלבד מאחר שהמחשבה האובססיבית חוזרת ונשנית.


סוגים נפוצים של ההפרעה יכולים להתבטא על ידי פחד מזיהום; ש"דברים רעים יקרו" אם לא נבצע את הפעולה הכפייתית; מחשבות על פגיעה פיזית באחר ובמיוחד בקרובים שלנו (נפוץ בקרב יולדות כלפי התינוק); התלבטות בלתי פוסקת, טורדנות בתחום הדת ("אני לא בטוח שיצאתי ידי חובה בקיום המצווה"); צורך בסימטריה ובדיוק; מחשבות לא רצויות בתחום המיני כמו גילוי עריות, בגידה, דחף למציצנות ועוד; צורך לספר כל דבר; צורך להתוודות על כל דבר; צורך לשאול כל דבר; צורך לדעת "בוודאות"; ואגרנות.


פוסט טראומה

חרדה לפרקים, או חרדה בלתי פוסקת, לאחר אירוע יחיד או חוזר, שהיווה איום ממשי לחיים או שהתאפיין בסטרס קיצוני.


סיכום

כל אדם שמערכות גופו ונפש ותקינות, מגיע לעולם עם פחדים מולדים ובריאים. נוסף על אלה, כל אדם מפתח גם פחדים נרכשים, וככל שהם נרכשים בנוגע לדברים מוצדקים, אז מדובר במצב חיובי.


עם זאת, כל בני האדם גם יחוו במהלך חייהם לפחות אחת מן ההפרעות השליליות והלא רצויות שאותן פירטנו. וזה לא בגלל שהם "פחדנים", או "חרדתיים", אלא בגלל שהם לא מודרכים, ובמקרים רבים, הם מודרכים באופן לא נכון. לצד זה, הפחדים לסוגיהם וגווניהם השונים, לרבות הפחדים שהחברה מחשיבה כטבעיים, הם לעיתים דווקא עדות לחשיבה רשלנית.


החדשות הטובות: ניתן בהחלט לסלק ולמוסס את כלל הפרעות הפחד שלעיל, והן אינן גזרה מוכרחת שחייבים לחיות איתה. יתרה מכך, עם עבודה נכונה ויצירת מערכת יחסים עמוקה ובריאה עם הפחד, ניתן לנתב אותו לטובתנו בכל תחום בחיים, שהרי הפחד הוא לא תקלה במערכת, אלא שותף בכיר בה.






Comments


bottom of page